הזמן זה באמת שדה שאני חוקרת מאד שאני זוכרת את עצמי.

הגעתי מבית מאד משימתי. אפילו שמוסיקה הייתה חלק גדול ממנו, באופן שלמדתי אותה היא הייתה עם המון משמעת וניהול עצמי.

הייתי צריכה להגיע לבית הספר באוטובוס, בשעות מוקדמות, להישאר שם המון שעות, להתאמן שעות רבות בבית, לדעת לשלב בין הרבה עולמות.

בגיל מאד צעיר הייתי ילדה מאד מאורגנת ומתוקתקת ומשכתי את זה ככה עד גיל 30 בערך – את היכולת לנהל את עצמי לפרטי פרטים, ברמה של בכל רבע שעה לדעת מה קורה.

ואז התחלתי להבין שאפשר לשחרר. שכשאני מתמקדת ומתמקצעת באזור הזה של ניהול הזמן שלי, אני מפספסת את הפעימה הטבעית, הזורמת ועוד דברים שחשובים לי ולהוויה שלי.

למדתי וחקרתי איך להקשיב לרגע, להיות בזה, ולא רציתי לשמוע משום תכנון…..

בהמשך גיליתי שפחות או יותר כל עונה, כל 3 חודשים, אני מחליפה שיטה. מזרימה מלאה במשך 3 חודשים, לניהול מלא ושליטה מלאה לעוד 3 חודשים. 

בקיצור, בחנתי עוד ועוד אפשרויות לניהול זמן.

יומן דיגיטלי, יומן אישי. עם ציורים. בלי ציורים. מצאתי כל מיני דרכים שבהן אני אהיה בקשר עם הזמן מבלי שהוא יהיה הכולא שלי, אלא רק אמצעי לתקשורת עם אחרים.

היום אני מתייחסת לזמן כמו חבר ועם גישה כללית לחיים, כמו שיוצרים ציור, או פרוייקט, משלבים גם את ההבנה של הזמן והקשר איתו, וגם את השחרור שלו.

כל הידע הזה, הוא בתוך דרכים שונות שאני מלמדת "להזמין את הזמן", להתייחס אליו כמו חבר, כמו משהו שעוזר לי וביחד אנחנו מתרחבים. 

אני מלמדת את זה בכל מיני דרכים, כי כל אחד קולט אחרת ונמצא בשלב אחר בחיים.

לשכליים יותר יש הרצאה של שעה וחצי שיש בה גם לימוד, מקום לשאלות ויותר ידע.

יש סדנא חוויתית, ליוצרים ולמי שיש להם ריכוז ויזואלי יותר, Bullet Journaling, איזה חומרי יצירה יש, איזה פריסות יש, איך מכינים את דפי היומן בעצמנו

ויש קורס של 8 מפגשים שהוא להעמיק את הידע והיצירה הלכה למעשה בחיים. כל מפגש מתמקד בהיבטים שונים של הזמן. היבט אנרגטי, היבט מעשי, וכל אחד מביא לכל מפגש סוגיות של זמן מתוך חייו. מה  מתנגש עם מה ואיך ניגשים אל זה בצורה יותר יצירתית.

מטרה אחת זה להספיק יותר, ומטרה שניה היא להספיק פחות. מה הכוונה?

במילה להספיק יש את המילה ספק – מכשול בגלגלים. האם אני מספיק חשוב? בעל ערך? 

במילה להזמין יש את השורש של זמן… וגם זימון… וגם…גישה ששווה להוויה. לפעמים המח והאגו רוצים להספיק יותר אבל בהוויה בעומק אנחנו מבקשים לעצמנו משהו אחר. אז נלמד גם להתייחס לזה. ועם זאת, לא רק נרחף. אלא נחבר לקרקע ונראה איך זה מתיישם הלכה למעשה.