ליצור יש מיש
ליצור יש מאין
ליצור לשם ליצור
ליצור כדי להגשים דבר אחר.
זה מתחיל בריק.
נובט זרע של רעיון.
מתרחש עיבור – כח הרצון מתעורר.
ההיריון מתחיל – ואיתו ציפיה, יצירת מבנה, חלל, חומרי הזנה.
שליש ראשון – מכניסים לתוך הרעיון צורות, תכניות, שאיפות, חלומות, פעולות
שליש שני – נהנים מהדרך, יש כח, פועלים, ממציאים, משנים
שליש שלישי – פוש אחרון, מתחילים להתכונן ללידה ולמה שיקרה אחריה, נולדים גם פחדים
לידה – יש צירים, יש כאבים ופחדים, יש תעלת לידה, עוברים דרך צמצום והצרה, כבר אין דרך חזרה
יצירה נולדת – ליולד/ת ולעולל/ית שלום. עם שם, צורה, צבע, חיים.
ואז מתחילה הדרך – ממשיכים להזין, לשנות, ללמוד אותה, לפעול למענה עוד ועוד ועוד ועוד..
תהליך יצירה עובר דרך השלבים האלה ושלבים נוספים.
אבל בעיקר מה שאני רואה, זה איך הוא יכול להיווצר בפני עצמו, בלי שהיה משהו לפניו – יש מאין,
או להיווצר מחיבור (לפעמים שנראה בלתי אפשרי) בין רעיונות, הרגלים, אישיות, מצבים, חושים שונים, חומרי גלם מתחומים שונים, אלכימיה מרתקת בין עולם החומר לעולם הרוח, כך נבראים עוד ועוד עולמות, מצבים, מבנים.
הכישרון שלי, כמכשפה טובה, או כמו שקורא לזה חברי היקר לב ארי – מכשפה טווה, הוא לראות מעבר לחושים הגלויים, לשמוע בין השורות, לדעת לרקום ולטוות בין קצוות שלכאורה נראים לא קשורים זה לזה, או שנראים קשורים מאד אך לא ידוע מה החומרים שמחברים ביניהם, אני משקפת, מתרגמת, מנגישה ואז היצירה שלכם יוצאת לאור. כי גם אתם, כמוני, בוראים, יוצרים ומחברים. בחיבור בינינו נוצרת עוד אנרגיה ליצירה המבוקשת שלכם מתוך השלם שגדול מסך חלקיו.
היבט נוסף של יצירה, שאהוב עליי, הוא יצירה לשם יצירה. כן, ממש חומרי יצירה, הדבקות ופיסול וציור וכל זה.
ועוד יישום של יצירה מסוג זה – לשלב אותה, בדרך ליצירת בהירות בנפש או בדרך להמצאת רעיונות.
לפעמים קל יותר להבין את סדרי העדיפויות של המשימות שלך, כשאתה מסדר חפצים ובבושקות על משטח בד ומרחיק אותם זה מזו, עד שנוצר מבנה ויחסים בין החפצים שנראה לך שלם. ואז אתה מברר למה ומשליך את התובנות האלה על סדר במשימות ובתפקידים שלך.
יצירה היא מפגש עם האינסוף. פנימי וחיצוני. היא בתוכינו, מאיתנו ואלינו.
