סבים וסבתות שלנו
אני רואה אתכם.
כבר הספקתם לשרוד, להתאבל, לעבור הלאה, להתמודד, לבנות, להשתדל, להמציא את מה שאף פעם לא ראיתם בביתכם, נתתם מטוב ליבכם, וממה שהשיגה ידכם, בניתם ארץ, ומשפחה, הייתם עדים למלחמות ולנצחונות, גם בתוך הנפש פנימה, החכמתם, ויתרתם, התרווחתם.
ועכשיו…. יותר לאט. יותר בודד בלב.
יש משפחה. במקרה הטוב. הם בקשר איתכם במקרה הטוב. הגוף שלכם והשכל עובדים. במקרה הטוב.
אתם אוהבים אותם אהבה עזה. מתגעגעים. רוצים לשמוע על הבניה, הנצחונות והאושר שלהם.
כשאתם נפגשים, העיניים שלכם מלאות חמלה, אהבה וקבלה. במקרה הטוב.
אני רואה גם את הלב. שמכיר במה שכבר אי אפשר. שמשלים עם כל פיסת תשומת לב בביקור, בטלפון, בליווי.
אני רואה גם את הבחירה בחיים. ללכת להיפגש עם חברים. להשתתף בעוד קונצרט או סמינר.
״להיות פעילים״.
אני רואה אתכם. אני מודה לכם. אני מתנצלת בפניכם, שאולי היה אפשר שאתן יותר תשומת לב והכרה.
החיים עוברים גם לי ממש מהר. הלב שלי ממשיך להיות בקשר. באהבה. בהערכה גדולה.
אני רואה אתכם.

#באנו_חושך_לגרש
#אני_רואה_אותך
#מגבירים_את_האור
#חנוכה_8_ימים