היום תשעה ועשרים יום, שהם ארבעה שבועות ויום אחד לעומר – חסד שבהוד.
יום אחד, בפארק יפה בארה״ב, אנחנו עושים הליכה ומדברים, ג׳יוואן ואני. לפנינו שתי נשים רצות (ג׳וגינג), ברגע בו דרכינו הצטלבו, אחת הנשים פנתה אליי בטון ממש כועס, תוך כדי שהיא חולפת על פניי.
אני מאד הופתעתי. היא כעסה כיוון שמבחינתה חדרתי לה לספייס. הבנו, בדיעבד, שהיא כנראה רגילה לחשוב שה״נורמלי״, זה להשאיר לה מרחק לריצה שלה, שהוא יותר גדול ממה ש״אצלנו״ מקובל לשמור.
לכל אדם יש את המרחב שלו. זה מתבטא בכמה מקום הוא צריך לגוף הפיזי שלו, איזה גודל בית נכון לו, כמה מרווח הבית שלו כדי שיתאים לו, וזה גם מתבטא מבחינה נפשית ואנרגטית – כמה מלל הוא יכול להכיל, איזו מידת הקשבה ורגישות הוא צריך, ואילו פעולות נכונות לו בטווח הסביר שלו.
ואיך כל זה קשור לספירת העומר?
הערב התחלנו את שבוע הוד, שהעניין שלו הוא להודות מלשון תודה, ולהודות מלשון וידוי. שבוע הוד קורא לנו להיות בענווה. להכיר במידה הנכונה והאמיתית שלנו. לא לזייף. נוכל להודות על המתנות והחסדים שקיבלנו, על הכשרונות והמיומנויות שלנו. ונוכל להודות (וידוי) במקומות בהם אנחנו יותר חלשים וחסרים. ושני הצדדים הללו ישקפו את המקום שלנו.
הספירה הזו השבוע, קוראת לנו, לא רק להבין את המרחב של עצמנו, אלא גם לתת מרחב מחיה ראוי לאחר. להיות רגישים למידה ולגודל הנפשי והפיזי של האחר ולכבד אותם.
וכמובן, שהשבוע מתחיל בחסד (חסד שבהוד), ומטעין אותנו ביכולת להיות באהבה ובנתינה שמאפשרים לנו לתת מקום לאחרים, כפי שהם. גם אלו שקרובים לנו וברורים לנו, וגם אלה שיותר מאתגרים אותנו.*
השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
איך אני יכולה להתייחס באהבה לאחרים היום, בין אם הם קרובים אליי או לא, ודרך האהבה הזו לתת להם את המרחב שהם זקוקים לו (לראות אותם כפי שהם, בחוזקות ובחולשות שלהם, בחוץ ובפנים)?
איך אוכל היום להפנות אהבה לכל חלקיי, הטובים והמאתגרים, ולהודות בפני אחרים במי ומה שאני בדיוק?
יום אחד, בפארק יפה בארה״ב, אנחנו עושים הליכה ומדברים, ג׳יוואן ואני. לפנינו שתי נשים רצות (ג׳וגינג), ברגע בו דרכינו הצטלבו, אחת הנשים פנתה אליי בטון ממש כועס, תוך כדי שהיא חולפת על פניי.
אני מאד הופתעתי. היא כעסה כיוון שמבחינתה חדרתי לה לספייס. הבנו, בדיעבד, שהיא כנראה רגילה לחשוב שה״נורמלי״, זה להשאיר לה מרחק לריצה שלה, שהוא יותר גדול ממה ש״אצלנו״ מקובל לשמור.
לכל אדם יש את המרחב שלו. זה מתבטא בכמה מקום הוא צריך לגוף הפיזי שלו, איזה גודל בית נכון לו, כמה מרווח הבית שלו כדי שיתאים לו, וזה גם מתבטא מבחינה נפשית ואנרגטית – כמה מלל הוא יכול להכיל, איזו מידת הקשבה ורגישות הוא צריך, ואילו פעולות נכונות לו בטווח הסביר שלו.
ואיך כל זה קשור לספירת העומר?
הערב התחלנו את שבוע הוד, שהעניין שלו הוא להודות מלשון תודה, ולהודות מלשון וידוי. שבוע הוד קורא לנו להיות בענווה. להכיר במידה הנכונה והאמיתית שלנו. לא לזייף. נוכל להודות על המתנות והחסדים שקיבלנו, על הכשרונות והמיומנויות שלנו. ונוכל להודות (וידוי) במקומות בהם אנחנו יותר חלשים וחסרים. ושני הצדדים הללו ישקפו את המקום שלנו.
הספירה הזו השבוע, קוראת לנו, לא רק להבין את המרחב של עצמנו, אלא גם לתת מרחב מחיה ראוי לאחר. להיות רגישים למידה ולגודל הנפשי והפיזי של האחר ולכבד אותם.
וכמובן, שהשבוע מתחיל בחסד (חסד שבהוד), ומטעין אותנו ביכולת להיות באהבה ובנתינה שמאפשרים לנו לתת מקום לאחרים, כפי שהם. גם אלו שקרובים לנו וברורים לנו, וגם אלה שיותר מאתגרים אותנו.*
השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
איך אני יכולה להתייחס באהבה לאחרים היום, בין אם הם קרובים אליי או לא, ודרך האהבה הזו לתת להם את המרחב שהם זקוקים לו (לראות אותם כפי שהם, בחוזקות ובחולשות שלהם, בחוץ ובפנים)?
איך אוכל היום להפנות אהבה לכל חלקיי, הטובים והמאתגרים, ולהודות בפני אחרים במי ומה שאני בדיוק?
שתפו?
פה בתגובות, או בפרטי (ווטסאפ – 0528042727).
באהבה❤️ .. מראש,
הילה
מכשפה טובה
____________________________________
#ספירתהעומר
#התפתחותאישית
#מכשפהטובה
