בתקופה הזו קיבלתי על עצמי להתקשר לסבתא שלי, כמעט בכל יום ולנגן לה קטע בפסנתר. (לפעמים היא ״מנפנפת״ אותי כי היא עסוקה)
אותי זה מחבר למוסיקה, שהיא בפני עצמה חסד גדול בעולמי.
זה מחבר אותי לאהבה שלי לסבתא, שהיא מגדלור החסד והתקווה בחיי.
שמחת החיים והאופטימיות שלה, no matter what, היא המורשת שלה לשאר בני המשפחה.
זה כמובן מחבר אותי גם לנתינה, מתוך מחשבה עליה, שהיא בבידוד כבר הרבה זמן, בחדר שלה בבית האבות, ואני רוצה להזכיר לה שהיא אהובה, גם על ידי פעולות, ולא רק להרגיש זאת בליבי.

השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
איזה פעולות אני יכול/ה להכניס לאהבה שאני נותנת לאחר/ים?
איזה פעולות של האחר/ים כלפיי מבטאים בשבילי אהבה, והאם אני מוכנה לבקש אותן בצורה ישירה?
נסו לחשוב על פעולות שחוזרות על עצמן. כמעט הרגל. משהו שמעניק לכם חוויה של בטחון עמוק.

מזמינה שיתופים שלכם. פה או בפרטי. במילים, בתנועה, ביצירה. (ווטסאפ – 0528042727)
באהבה,
הילה
מכשפה טובה

____________________________________
מה זה לשהות בשאלות?
זה לשאול אותן ביני לבין עצמי לפני שנרדמים ולרשום את החלומות בבוקר,
זה להרהר בזה, זה ליצור יצירה שנובעת מכם אחרי שהקראתם לעצמכם את השאלות, או כל צורת ביטוי אחרת.
מזמינה אתכם לשתף ביצירות ובמסע שלכם פנימה. בתגובות לפוסט הזה, או בפרטי, לנוחיותכם.
____________________________________