היום עשרים ושישה ימים, שהם שלושה שבועות וחמישה ימים לעומר – הוד שבנצח.
אני לוקחת את הספירה של היום למקום שספירת נצח היא כמו לנצח על תזמורת. כמו עכביש שטווה את קוריו, כך גם אנחנו מכוונים (טווים) את מעשינו לכל עבר, בכל אזור בחיים.
עכשיו, תוסיפו לזה את היכולת להיעזר בשיתופי פעולה בכל אחד מהאזורים האלה, מה צריך כדי שזה יקרה?
שכל אחד מהצדדים של משתפי הפעולה ידע להבין את האזורים החזקים ואת האזורים החלשים שלו. ידע לתקשר את זה בצורה בהירה. להודות בחולשותיו (וידוי- ספירת הוד), כדי שיהיה ברור לאחרים איך לעזור לו למלא אותם, ולהיות בהכרת תודה (הודיה – גם ספירת הוד), על כל הטוב והתוספות שמישהו אחר מעניק לחייו.
להרגשתי זו התוספת שמביאה ספירת הוד לספירת הנצח.
היכולת להיות בהודיה על מה שקיים ומה שמגיע עוד ממנו, להודות, מלשון וידוי בחולשות, כדי שיהיה אפשר לכוון איפה ואיך למלא את החסר, ובעזרת שתי התנועות האלה, להצליח ליצור מעשים ושיתופי פעולה שמקדמים אותנו להגשמה ומימוש.

*
השאלות שנשהה בהן הערב ומחר במהלך היום:
במה אני מוכן להודות (לתת וידוי), בחולשתי, על מנת לפעול לחזק את עצמי ולהיות יכול/ה להתקדם במעשיי?
אילו דברים בחיי, שעליהם אני מודה (תודה), מחזקים אותי בדרכי להצלחה?
והאם אני יכולה לבטא בלב גלוי את כל אלה?

מוזמנים לשתף,
פה בתגובות, או בפרטי (ווטסאפ – 0528042727).
באהבה,
הילה
מכשפה טובה

____________________________________
#ספירתהעומר
#התפתחותאישית
#מכשפהטובה