פחדים שמונעים מאיתנו ״להוציא לאור״ רעיונות וחלומות – פוסט 1 מתוך 6: *הפחד לבטא את עצמי*:  -״למה שמישהו ירצה לקרוא את מה שיש לי להגיד?״

בני זוג יקרים…. אני רואה אתכם. התחלתם באהבה גדולה, ראיתם יופי, חכמה, התאמה. השנים חולפות ואתם הורים, או שותפים לפרוייקטים, אתם יחד. אתם יום- יומיים.

אנשי במה נוצצים. אני רואה אתכם. האור שלכם זורח למרחקים. כשאתם עולים על הבמה, כולנו מרגישים גדולים יותר, מסוגלים יותר. כזה כח יש לכם עלינו.

יום 6 מתוך 8. את פנס העיניים הטובות היום אני מקדישה לזרים במדינות. כאלה שלא נראים כמו, לא מתנהגים כמו, ואפילו לא נחשבים כמו כל

פרפקציוניסטים יקרים. אני רואה אתכם. קוראים לכם בשם הזה כדי לציין משהו לא נכון. לא טוב. אני רוצה היום להאיר את המקום בכם שיודע לזהות

דעים מה ״נכון לעשות״, ואיך להפיק טוב. אתם בטח יודעים לעמוד בציפיות. שהרי הן התחילו במקום גבוה. אני רואה את הכמיהה. את הגעגוע. למקום בו

סבים וסבתות שלנו אני רואה אתכם. כבר הספקתם לשרוד, להתאבל, לעבור הלאה, להתמודד, לבנות, להשתדל, להמציא את מה שאף פעם לא ראיתם בביתכם, נתתם מטוב

אמא אני רואה אותך אמא. תודה על כל מה שאת עושה למען הילדים שלך: מקשיבה, מכוונת, משתדלת, קונה, מוכרת, מחליפה, מארגנת, מכבסת, מתלהבת, בוכה, שותקת,

מנקה רחובות יקר אני רואה אותך. אנשים חולפים לידך בדרכם לעבודה, לאסוף את הילדים, הבייתה, לפגישה עם חברים. אתה שקוף להם. אתה עושה להם את

לכבוד חנוכה, החלטתי לתת 8 ימים של ״עיניים טובות״. לשים פנס של ראיה טובה על אנשים/תפקידים/מצבים שלפעמים נסתרים או מתקבלים כמובן מאליו במרוץ החיים. על