כבוגרים אנחנו נקראים להיות המנהלים של עצמנו.

גם כשאין לנו עסק ו/או ילדים, יש לנו רצונות, ויש לנו מלא דמויות בתוכינו שמושכות לכיוונים שונים.

ואז יש דמות אחת בנו, שהיא אמורה להיות ״המבוגר האחראי״ ולהחליט מה נכון לכל זמן נתון.

ואם היא מנהלת טובה, אז היא גם קשובה לכל הקולות הפנימיים האחרים.

 

הדמות הזו, של המנהל/ת הפנימי/ת, בעצם באה לעזור לנו להבין איך להשתמש במשאבים שניתנו לנו בצורה הכי טובה.

איך לשמור על האנרגיה שלנו, איך למלא את עצמינו באנרגיה חדשה, ואיך לפנות את מה שלא משרת יותר?

 

לטעמי, זמן וכסף הם שני כלים שהאנושות המציאה כדי לחבר אותנו ליכולת למדוד איך אנחנו משתמשים באנרגיה ובמשאבים.

בקצה אחד של הרצף, יש את אלה שבוחרים לא להיות קשורים אליהם בכלל (כל עוד הם יכולים), ובקצה השני יש את אלה שחושבים שזמן וכסף הם המנהלים שלהם.

 

אני אוהבת את תהליך הבירור הזה, המשותף, שבו אנחנו בודקים איפה נכון לכם להיות ממוקמים על פני הרצף הזה. במהלכו, אתם יכולים לעבור ממקום של עלטה למקום שבוחר ויכול לכוון את דרככם ולנתב אנרגיה למקום שרצוי לכם.

 

מה נעשה בפועל?

 

ואת כל אלו נוכל לשזור, ברגע המתאים, ליצירת תכניות קטנות וגדולות,  ואפילו לקיים אותן, גם אם משנים חלקים מהן בדרך, מתוך הקשבה למה שמגיע תוך כדי הגשמת היצירה החשובה הזו – החיים שלכם.